מושבים חקלאיים, יחסי הגומלין שבין המשפט להיסטוריה, הרבה פס"ד של בן ממשיך אמרו שבן ממשיך הוא כלום.

סכסוכים במושבים חקלאיים, האם בן ממשיך מהווה זכות כלשהי בירושה, או כלום? הרבה פסקי נכתבו על כלום. צוהר לעולם המושב החקלאי, יחסי הגומלין שבין המשפט להיסטוריה.(הסכמי חכירה, מישבצת, מתנה, בן ממשיך). התחום אינו פשוט לפיצוח ולירידה לחקר האמת, נדרשת מיומנות רבה של העו"ד בהבנת שרשור הזכויות בירושה, ואף כשמגיעים לבית המשפט, בין ענקי המחליטים יש מחלוקות, מימנות מיקצועית ברזי ההיסטוריה בכלל ובפרט החקיקתית והמישפטית, חשובה במעלה ראשונה.

הרקע-

הדין השולט מלפני 100 שנה, על כן אין רלוונטיות לחוקים הרגילים. ההתמחות פה אמורה להיות מאוד גבוהה . אותה עת, הקרקע של הלאום, העבודה היחידה היא חקלאות ואמורה לפרנס משפחה . בימינו, נחלות חקלאיות רבות והידיים לא ישראליות אלא תאילנדים, עם הטכנולוגיות מצטמצם השטח לגידולים חקלאיים ונמצאים באותם הסדרים חקלאיים. תקנות האגודות השיתופיות הן הרלוונטיות, ולכל אחד כללים משלו. שני מישורים מקבילים, אחד, החברות באגודה זכות אישית ולא נתנת להעברה לא במות ולא בחיים. והשני ההסדר הקרקעי חלק קטן ניתן להעברה בחיים או במות, אך הרוב לא. חלק קטן בבעלות המתיישב. המושבים הוקמו עם קום המדינה. למי שיש בעלות, ס' 114 לחוק הירושה שנושאו משק חקלאי, קובע כך-

" מי שזוכה במשק הבן או הבת המסוגלים ומוכנים לקיים המשק והוא יפצה אחרים אם חלקו עולה על שלהם בעזבון".

האפשרות השנייה, חכירה לדורות זכות קניינית הנתנת להעברה בכפוף להסכם משבצת. הרוב בר רשות המשק מחוץ לעיזבון, לא נתן להעברה או ירושה אלא בכפוף להסכם המשבצת. כל מושב מקבל משבצת חקלאית , בכל המושבים יש הסכם בין המנהל לאגודה השיתופית, שמשכיר מישבצת לאגודה השיתופית והיא נותת רשות למתיישב לשבת. מתישב נוסף הסוכנות היהודית או רסקו, חוזים משולשים, המנהל נותן זכות לסוכנות ונותת זכות לאגודה השיתופית שנותת זכות למתיישב, המשפחה החקלאית וזה מעמד של כלום. ועל כלום נכתבו המון פסקי דין. התסכול כשהתחילה ההתיישבות, שמחו שיש קרקע ובית לגור, לא כולם רצו להיות חקלאים, כיום יש הרחבות כפר שמריהו שהוקם ב1937 הוקם כמושב חקלאי והיום הוא מועצה מקומית ודור ההמשך מסוכסכים ביניהם, ואותו שטח חקלאי שווה המון כסף. המשק החקלאי בנוי מחלקה א' -בתי מגורים, ב'-עיבוד חקלאי ג-משייכת לאגודה מגה תיק של כבוד השופטת צילה צפת המנהל רצה להפקיע אדמות חלקה ג' ורצו לבנות מגדלים, בכפר אז"ר באו המתיישבים וטענו ששילמו עבור החלקות וזה שלהם ולא קיבלו ואז בדקו כוונות,מה היתה הכוונה לשלם, המנהל טען שהם התנדבו לשלם מאידיאולוגיה ב-1930, ואם לא התנדבו זו היתה הלוואה שהוחזרה על ידי המנהל, מומחים מס' 1 בארץ על ההיסטוריה והלך רוח של המתיישבים, כבוד השופטת אחזה מכתבים של המתיישבים הראשונים ובחנה ברגישות רבה שאותם מתיישבים חסכו מעצמם לחם על מנת לקנות את פיסת הקרקע, הקק"ל תרמה ועזרה להם, הם שילמו עבורו, ביהמ"ש מחוזי קבע שהם צריכים פיצוי, וביהמ"ש העליון הפך.בן ממשיך חל רק על התאגדות מסוג מושב עובדים, שני מישורים מקבילים, אחד, החברות באגודה, אך עדין בן ממשיך לא מקבל את כל הזכויות, ומה שקובע הוא הסכם המישבצת. דוגמא, שני מקרים מושב בני ציון, מחוזי מרכז עירעור, כפר שיתופי, ההורים ביקשו למנות את הבן כממשיך, הסוכנות הסכימה, רמ"י אישרה, הזוג הצעיר מתגרש והאם רוצה לחזור מבן ממשיך, השופטת קבעה שבהסכם המישבצת אין זכות לבן ממשיך, ממילא אין מקום להיכנס לכל המיקרים המישפטיים שמחוזי מרכז נכנס. בערעור נקבע שהיתה הסתמכות ולכן יש זכות שימוש, בניגוד לדעתה של כבוד השופטת צפת. הענין שזכות שימוש לא ניתנת להורשה. מקרה אחר שכבוד השופטת צילה צפת דנה, גם בהסכם המשבצת נקבעה זכות לבן ממשיך, אם עבר את כל ההסכמים האפשריים והמוסדות המאשרים, האגודה, לא ניתן לחזור מהסכם המתנה(לא בטוח מתנה.)גם לאחר המות, הזכות של המשק לא תועבר לזוג הצעיר בחיי ההאם, אך יועבר בהמשך ובדרך פירוק שיתוף יצטרכו להסתדר.