השיתוף הספציפי בין בני זוג

בהרצאתו בכנס של דיני המשפחה, דיבר פרופסור ליפשיץ, בין היתר, על הלכת השיתוף הספציפי; מקצת הדברים- המקום שבו היא מגיעה לביטוי פסק דין אבו רומי, והיא מגיעה לאחר חוק יחסי ממון. חוק יחסי ממון לא מדבר על פירות והשבחות, כמו עסק שמושבח , או מקרקעין שעשית עליהם תמ"א השכרת וצמחו פירות. גישת הפסיקה טכנית- הפרי, השטח והעץ, ברגע שהנכס הוא פרטי חוק יחסי ממון לא חל עליו מנגד שמה שצמח במהלך הנישואין משותף, ויש גישה שבודקת איך צמח הנכס אם אדם הולך לעבודה, או מניות שהושבחו זה נכנס לחוק יחסי ממון וזה איזון משאבים. השיתוף הספציפי ממוקד בנכס מלפני הנישואין מתנות, אותם דברים שאין עליהם השבחות לדוגמא בנין הקרקע היא ספציפית הבנין לא. ידועים בציבור- חזקת השיתוף. שיתוף ספציפי זה מכוח דיני הקנין. השופת שטרסברג כהן בפסק דין אבו רומי בו אישה של 16 שנים לא מקבלת כלום כי אין אינדיקציות שיתופיות, והיא אומרת אם תוכיח כמו שמוכיחים במשפט אזרחי , רמת הוכחה של 51 אחוזי הסתברות לפחות. המודל שמציע פרופסור שחר ליפשיץ- בנישואין קצרים צריך הוכחות ספציפיות לשיתוף ואם מדובר בנישואין ארוכים צריך להוכיח בזמן אמת שזה היה משותף. צריך אדם להוכיח שלא התכוון לשתף. בדנג"ץ הבגידה עומד לצאת במאמר מחקרי משפט מה למדנו מדנג"ץ הבגידה, לדברי פרופסור שחר ליפשיץ שיתוף ספציפי, יש 3 גישות, נותן דגש מתנתי נכנסים לאומד הדעת של נותן המתנה. בתפיסה של השיתוף הספציפי יש את הגישה המתנתית. 3 שופטים שלקחו את הפוזיציה המצמצמת, השופטת ברק ארז אלא אם כן אתה עושה הסכם ממון, זה משותף, השופטת חיות מצד אחד היבט לא קנייני אלא כוונתי ואי אפשר לעשות בהיפוך לכוונה מצד שני אינה דורשת הוכחות קונקרטיות, בשונה משטרסברג כהן. בגישת שחר ליפשיץ- היפוך נטל נישואין ראשונים, ארוכים, אוירת שיתוף, מתהפך הנטל. השופטים מבססים כוונה, אח"כ אינדיקציות, יותר בדירת מגורים, אין ודאות, השופטים מרשים לעצמם מרווח שיקול דעת. נכס עיסקי אדם קיבל ירושה של עשרות מיליונים, נכנסו כספים שוליים של האישה, בהתנהלות ערבוב, בשיתוף ספציפי צריך כוונת הצדדים, בערבוב נכסים, צריך הוכחה. אשמה- דנג"ץ הבגידה, דעת הרוב הבגידה המאוחרת מפקיעה את השיתוף. בגידה מאוחרת לא יכולה להגיד מה שהיה משותף מפסיק להיות משותף.

לייק

תגובה שתפי